נאום טקס יום השואה תש"ע
טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה – תש"ע
כבוד ראש העיר מר משה סיני, אבי קמינסקי מנהל אגף החינוך,
כבודו, מר מרדכי צ'כנובר ניצול שואה שזכות עבורנו היא נוכחותך איתנו,
אורחים, הורים, צוות גוונים, תלמידים יקרים.
ביום הזיכרון לשואה אנו מציינים בכאב ובהרכנת ראש את אחת הטרגדיות הקשות שידעה האנושות בת זמננו בתקופת מלחמת העולם השנייה – רצח של מיליונים מבני עמנו. משפחות, גברים, נשים, ילדים , דתיים וחילוניים, לכולם היה "חטא אחד משותף" - כולם היו י ה ו ד י ם.
65 שנים עברו מאז סיומה של המלחמה. 65 שנים ואנו יודעים מה קרה ועדיין עסוקים אנו בשאלות כבדות של כיצד התאפשר הדבר?
כבני אדם וכיהודים חשוב לנו לרדת לחקר האמת, לנסות להבין ולהזכיר פעולות המלוות בכאב בלתי נסבל וקושי להכיל את האימה.
כאשר מבקרים במחנות ההשמה אנשים שואלים עצמם מה היו עושים אם היו שם כיהודים? האם היו מתנגדים? האם היו נכנעים? האם היו עומדים בתנאים המחפירים?
בודדים האנשים השואלים את עצמם מה היו עושים לו היו בצד הגרמני.
אותו צד שחלקו הגדול ביצע פקודות ללא שאלה וביקורת?
אנשים שרצחו בדם קר חפים מפשע ולא עצרו לרגע ושאלו :
האם אנושי? האם מוסרי? לא עצרו ושאלו, למה? אותן שאלות מוסר שכל כך חשוב לשאול.
ולעומתם עולות דמויותיהם של "חסידי אומות העולם", אנשים - מלאכים שזכה העם היהודי להן. אותם אנשים יקרים שראו את הדברים, עצרו וחשבו, הפעילו את כל אמות המוסר והחליטו שהם לא יבצעו הוראות בלתי סבירות, הוראות לא אנושיות, הוראות שהמוסר לא נגע בהן.
הם קמו ועשו מעשה! הם לא עמדו מנגד וצפו, הם קמו ועשו מעשה!
אנשים שעשו מעשים אמיצים שהיו כרוכים בסיכון חייהם וחיי משפחותיהם. אנשים שהעמידו את המוסר וערך חיי אדם מעבר לכל נאמנות פסולה לחוק רצחני. אלה הם צדיקים בני דורם שבזכותם ניצלו אלפים, שבזכותם גדלו מניצולים אלה, משורשים אלה, עצי משפחות שחידשו את פני העם היהודי.
טקס זה מוקדש להם, לחסידי אומות העולם שזכו לתואר הנשגב בזכות מעשי הקדושה והצלת חיים שעשו.
בזכותה של אשה נוצרייה שאספה ילדים מהגטו והסתירה אותם בהחבא בבית משפחות פולניות, בזכות אדם פולני ששמר במרתף ביתו משפחות שלמות, בזכות נזירות שהסוו במנזר יהודים במסווה של נוצרים בזכותם של "חסידי אומות העולם", חסידי אמת וחסד.
תלמידינו היקרים, צוות גוונים ואורחים נכבדים,
מר' מרדכי צ'כנובר בשם משפחת העם היהודי, אנו מבקשים להצדיע לך כאות כבוד והערצה על אומץ הלב והרוח, על התמודדות בלתי נתפסת ברגעי חיים אפלים ועל תושייה בתקומה וגבורה אין קיץ. מבטיחים אנו לזכור ולא לשכוח ולהמשיך לספר לבניינו ולבניי בננו את השואה הנוראה ולעמוד איתן מול כל מכחישי השואה.
יהא היום הזה עבורנו סמל וזיכרון לשאיפה המתמדת שלנו ליצור חברה אנושית צודקת ובריאה.
חברה המוכנה לקבל את המיעוטים שבה, את השונים שבה, ללא הבדל.
חברה שתעמיד תמיד כנר לרגליה – לצד ההתפתחות התרבותית, המדעית והטכנולוגית את הערכים הבסיסיים של כבוד האדם, ערך החיים וקדושתם.
יהא היום הזה עבורנו יום של הוקרה לכל ניצולי השואה, שלמרות שאיבדו את היקר להם מכל , בחרו בחיים.
יהא היום הזה עבורנו יום של הוקרה לכל חסידי אומות העולם שסיכנו את חייהם להצלת יהודים.
יהא היום הזה עבורנו יום שבו נלמד את ערכה של מדינה, ביטחונה וערכיה.
יהא זה היום בו נבטיח כי אמות המוסר יהיו נר לרגלנו. נבטיח כי נדע לעשות את הבחירות מתוך שיקולים מוסריים, המכירים בערך חיי האדם של האחר ובחובתנו למנוע ממנו סבל, כל אדם באשר הוא אדם.
ואסיים במילים מתפילת הקדיש הנאמרת לזכרם של הנספים ומהוות לחלום בעם היהודי, אמרו בסיומה "אמן":
"העושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו, אמן"
תהיה נשמתם של הנספים, צרורה בצרור החיים וזכרם נצור בליבנו לעד.
שפרה סטרוסקי,
מנהלת ביה"ס
כבוד ראש העיר מר משה סיני, אבי קמינסקי מנהל אגף החינוך,
כבודו, מר מרדכי צ'כנובר ניצול שואה שזכות עבורנו היא נוכחותך איתנו,
אורחים, הורים, צוות גוונים, תלמידים יקרים.
ביום הזיכרון לשואה אנו מציינים בכאב ובהרכנת ראש את אחת הטרגדיות הקשות שידעה האנושות בת זמננו בתקופת מלחמת העולם השנייה – רצח של מיליונים מבני עמנו. משפחות, גברים, נשים, ילדים , דתיים וחילוניים, לכולם היה "חטא אחד משותף" - כולם היו י ה ו ד י ם.
65 שנים עברו מאז סיומה של המלחמה. 65 שנים ואנו יודעים מה קרה ועדיין עסוקים אנו בשאלות כבדות של כיצד התאפשר הדבר?
כבני אדם וכיהודים חשוב לנו לרדת לחקר האמת, לנסות להבין ולהזכיר פעולות המלוות בכאב בלתי נסבל וקושי להכיל את האימה.
כאשר מבקרים במחנות ההשמה אנשים שואלים עצמם מה היו עושים אם היו שם כיהודים? האם היו מתנגדים? האם היו נכנעים? האם היו עומדים בתנאים המחפירים?
בודדים האנשים השואלים את עצמם מה היו עושים לו היו בצד הגרמני.
אותו צד שחלקו הגדול ביצע פקודות ללא שאלה וביקורת?
אנשים שרצחו בדם קר חפים מפשע ולא עצרו לרגע ושאלו :
האם אנושי? האם מוסרי? לא עצרו ושאלו, למה? אותן שאלות מוסר שכל כך חשוב לשאול.
ולעומתם עולות דמויותיהם של "חסידי אומות העולם", אנשים - מלאכים שזכה העם היהודי להן. אותם אנשים יקרים שראו את הדברים, עצרו וחשבו, הפעילו את כל אמות המוסר והחליטו שהם לא יבצעו הוראות בלתי סבירות, הוראות לא אנושיות, הוראות שהמוסר לא נגע בהן.
הם קמו ועשו מעשה! הם לא עמדו מנגד וצפו, הם קמו ועשו מעשה!
אנשים שעשו מעשים אמיצים שהיו כרוכים בסיכון חייהם וחיי משפחותיהם. אנשים שהעמידו את המוסר וערך חיי אדם מעבר לכל נאמנות פסולה לחוק רצחני. אלה הם צדיקים בני דורם שבזכותם ניצלו אלפים, שבזכותם גדלו מניצולים אלה, משורשים אלה, עצי משפחות שחידשו את פני העם היהודי.
טקס זה מוקדש להם, לחסידי אומות העולם שזכו לתואר הנשגב בזכות מעשי הקדושה והצלת חיים שעשו.
בזכותה של אשה נוצרייה שאספה ילדים מהגטו והסתירה אותם בהחבא בבית משפחות פולניות, בזכות אדם פולני ששמר במרתף ביתו משפחות שלמות, בזכות נזירות שהסוו במנזר יהודים במסווה של נוצרים בזכותם של "חסידי אומות העולם", חסידי אמת וחסד.
תלמידינו היקרים, צוות גוונים ואורחים נכבדים,
מר' מרדכי צ'כנובר בשם משפחת העם היהודי, אנו מבקשים להצדיע לך כאות כבוד והערצה על אומץ הלב והרוח, על התמודדות בלתי נתפסת ברגעי חיים אפלים ועל תושייה בתקומה וגבורה אין קיץ. מבטיחים אנו לזכור ולא לשכוח ולהמשיך לספר לבניינו ולבניי בננו את השואה הנוראה ולעמוד איתן מול כל מכחישי השואה.
יהא היום הזה עבורנו סמל וזיכרון לשאיפה המתמדת שלנו ליצור חברה אנושית צודקת ובריאה.
חברה המוכנה לקבל את המיעוטים שבה, את השונים שבה, ללא הבדל.
חברה שתעמיד תמיד כנר לרגליה – לצד ההתפתחות התרבותית, המדעית והטכנולוגית את הערכים הבסיסיים של כבוד האדם, ערך החיים וקדושתם.
יהא היום הזה עבורנו יום של הוקרה לכל ניצולי השואה, שלמרות שאיבדו את היקר להם מכל , בחרו בחיים.
יהא היום הזה עבורנו יום של הוקרה לכל חסידי אומות העולם שסיכנו את חייהם להצלת יהודים.
יהא היום הזה עבורנו יום שבו נלמד את ערכה של מדינה, ביטחונה וערכיה.
יהא זה היום בו נבטיח כי אמות המוסר יהיו נר לרגלנו. נבטיח כי נדע לעשות את הבחירות מתוך שיקולים מוסריים, המכירים בערך חיי האדם של האחר ובחובתנו למנוע ממנו סבל, כל אדם באשר הוא אדם.
ואסיים במילים מתפילת הקדיש הנאמרת לזכרם של הנספים ומהוות לחלום בעם היהודי, אמרו בסיומה "אמן":
"העושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו, אמן"
תהיה נשמתם של הנספים, צרורה בצרור החיים וזכרם נצור בליבנו לעד.
שפרה סטרוסקי,
מנהלת ביה"ס
תגובות
הוסף רשומת תגובה