יום הזכרון לחללי צהל ונפגעי פעולות האיבה תש"ע
יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפְגְעי פעולות האיבה ה' באייר תש"ע.
היום אנו מציינים את זכרם של חללי מערכות ישראל ונפְגְעי פעולות האיבה.
צפירת הדומיה שנשמעה ברחבי הארץ מציינת רגע של התייחדות עם זכרם של חללי מערכות ישראל, רגע של הזדהות ואחווה עם משפחת השכול.
בִּרגעים אלה נאספות משְפְחות החללים למול קברי יַקיריהן וּמבכּות את אובדנן. עבורן זה יום קשה מנשוא. יום שכול ואבל יום השזור במניין ימיי האבל בשנה. עבורן כל יום הוא יום זיכרון. לנגד עיניהן ניבטים דמותו, מראה פניו, חיוכו – רסיסי תמונות נעות מזמנים אחרים של תינוק שהיה לילד, לנער, לגבר, לחייל.
משפחת עידו גרבובסקי נמצאת שם. עידו שהיה תלמיד חטיבת "גוונים"
נולד ביישוב מצפה הררית, משפחתו עברה להתגורר בראש העין. למד בבית הספר "אפק" ולאחר מכן בחטיבת הביניים "גוונים", את לימודי התיכון עשה בתיכון "בגין".
בין תחביביו, עדו אהב מאוד גלישת גלים ולבלות עם חברים. הוא נהג לטייל עם אביו בג'יפ ולהאזין למוסיקת רגאיי.
עידו התגייס לצבא ושרת בחיל השריון, גדוד "עשת" כתותחן בטנק מ"פ.
עידו נהרג ביום שבת ה - 12.8.2006, לאחר שטיל נ"ט פגע בטנק, בקרב שנחשב לאחד הקרבות הקשים במלחמת לבנון השנייה. על פעילותו בקרב זכה לאחר מותו בציון לשבח על אומץ ליבו.
עידו הותיר אחריו הורים אבי ואביבה - ואח בר.
הובא למנוחת עולם בבית העלמין בראש העין.
סבו , יוסף מספר:
"הוא אמר לי: סבא - אל תדאג, הכול יהיה בסדר. אני שומר עליכם ועל המדינה. עידו היה מאוד שמח ומלא מוטיבציה. הוא ראה בתפקיד שעשה שליחות".
לא נוכל לנחם כי אין נחמה. הזמן רק מעצים את הגעגוע. כי...
ילד מת תמיד נשאר ילד
גם אם היה מבוגר.
הוא הולך ונסוג אחור במשקפת הזמן הולך ואוזל...
אתה מדפדף באלבום, מהסוף לכיוון ההתחלה
שם היה גבר, חיל
ועכשיו בתמונה אחרונה, הוא נשאר לעד תינוק בן שבוע.
מכוסה שמיכה ואור של אהבה."
וכך יישאר תמיד זיכרון
שלא נגמר ולא יגמר עוד לעולם.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא יום עצוב, אך טהור מכל מחלוקת – וישראלי מאד. כל מי שמזהה עצמו עם המדינה ועם דגלה וַעֲרָכיה, כל מי שביתו הוא ישראל, כל מי ששותף להוויית החיים בארץ – גם אם יימצא ברגע זה בקִצְווי תבל – יחוש בעומק נפשו את רוח-היום וידאב.
הורים , צוות גוונים, תלמידים יקרים.
היום בערב, בערב העצמאות ה-62 למדינת ישראל,
נבטיח לזכור את עוז הרוח הנופלים אשר בעוז רוח, בִּדבקות במשימה, בחתירה מתמדת למטרה. נפלו גיבורים וְאמיצים המבקשים להעניק לנו צו-חיים.
נבטיח כי נדע להעריך את המדינה שלנו מדינת ישראל– כי באמת אין לנו ארץ אחרת.
זה המקום היחיד בעולם שהוא שלנו ! בו לא נרגיש לעולם זרים.
נעריך את המדינה הזאת כמקום שאין שני לו בחשיבותו לכל יהודי.
נקווה לחיים שקטים בארץ הזאת.
ונייחל לחזרתם של הבנים השבויים לחיק אימם ובהם גלעד שליט שכל פעם הוא כמעט כבר כאן ושוב החלום מתרחק מעיני הוריו, מעיני כולנו.
יהיה זכרון הנופלים חקוק בליבנו לעד.
היום אנו מציינים את זכרם של חללי מערכות ישראל ונפְגְעי פעולות האיבה.
צפירת הדומיה שנשמעה ברחבי הארץ מציינת רגע של התייחדות עם זכרם של חללי מערכות ישראל, רגע של הזדהות ואחווה עם משפחת השכול.
בִּרגעים אלה נאספות משְפְחות החללים למול קברי יַקיריהן וּמבכּות את אובדנן. עבורן זה יום קשה מנשוא. יום שכול ואבל יום השזור במניין ימיי האבל בשנה. עבורן כל יום הוא יום זיכרון. לנגד עיניהן ניבטים דמותו, מראה פניו, חיוכו – רסיסי תמונות נעות מזמנים אחרים של תינוק שהיה לילד, לנער, לגבר, לחייל.
משפחת עידו גרבובסקי נמצאת שם. עידו שהיה תלמיד חטיבת "גוונים"
נולד ביישוב מצפה הררית, משפחתו עברה להתגורר בראש העין. למד בבית הספר "אפק" ולאחר מכן בחטיבת הביניים "גוונים", את לימודי התיכון עשה בתיכון "בגין".
בין תחביביו, עדו אהב מאוד גלישת גלים ולבלות עם חברים. הוא נהג לטייל עם אביו בג'יפ ולהאזין למוסיקת רגאיי.
עידו התגייס לצבא ושרת בחיל השריון, גדוד "עשת" כתותחן בטנק מ"פ.
עידו נהרג ביום שבת ה - 12.8.2006, לאחר שטיל נ"ט פגע בטנק, בקרב שנחשב לאחד הקרבות הקשים במלחמת לבנון השנייה. על פעילותו בקרב זכה לאחר מותו בציון לשבח על אומץ ליבו.
עידו הותיר אחריו הורים אבי ואביבה - ואח בר.
הובא למנוחת עולם בבית העלמין בראש העין.
סבו , יוסף מספר:
"הוא אמר לי: סבא - אל תדאג, הכול יהיה בסדר. אני שומר עליכם ועל המדינה. עידו היה מאוד שמח ומלא מוטיבציה. הוא ראה בתפקיד שעשה שליחות".
לא נוכל לנחם כי אין נחמה. הזמן רק מעצים את הגעגוע. כי...
ילד מת תמיד נשאר ילד
גם אם היה מבוגר.
הוא הולך ונסוג אחור במשקפת הזמן הולך ואוזל...
אתה מדפדף באלבום, מהסוף לכיוון ההתחלה
שם היה גבר, חיל
ועכשיו בתמונה אחרונה, הוא נשאר לעד תינוק בן שבוע.
מכוסה שמיכה ואור של אהבה."
וכך יישאר תמיד זיכרון
שלא נגמר ולא יגמר עוד לעולם.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא יום עצוב, אך טהור מכל מחלוקת – וישראלי מאד. כל מי שמזהה עצמו עם המדינה ועם דגלה וַעֲרָכיה, כל מי שביתו הוא ישראל, כל מי ששותף להוויית החיים בארץ – גם אם יימצא ברגע זה בקִצְווי תבל – יחוש בעומק נפשו את רוח-היום וידאב.
הורים , צוות גוונים, תלמידים יקרים.
היום בערב, בערב העצמאות ה-62 למדינת ישראל,
נבטיח לזכור את עוז הרוח הנופלים אשר בעוז רוח, בִּדבקות במשימה, בחתירה מתמדת למטרה. נפלו גיבורים וְאמיצים המבקשים להעניק לנו צו-חיים.
נבטיח כי נדע להעריך את המדינה שלנו מדינת ישראל– כי באמת אין לנו ארץ אחרת.
זה המקום היחיד בעולם שהוא שלנו ! בו לא נרגיש לעולם זרים.
נעריך את המדינה הזאת כמקום שאין שני לו בחשיבותו לכל יהודי.
נקווה לחיים שקטים בארץ הזאת.
ונייחל לחזרתם של הבנים השבויים לחיק אימם ובהם גלעד שליט שכל פעם הוא כמעט כבר כאן ושוב החלום מתרחק מעיני הוריו, מעיני כולנו.
יהיה זכרון הנופלים חקוק בליבנו לעד.
תגובות
הוסף רשומת תגובה