טקס יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה תשע"ב
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, בא שבוע ימים לאחר יום הזכרון לשואה ולגבורה.
ימים משמעותיים ברצף קיומם. ימים אשר כל אזרחי מדינת ישראל לא רק נזכרים בנספים אלא מציינים את המחיר האדיר לקיומנו כאומה, כמדינה, וכל אחד מאתנו באופן אישי לו, לילדיו ולדורות הבאים.
ביום הזכרון יום אבל לאומי שבו אנו מציינים ונזכרים בכל חללי מערכות ישראל, יום שכל האומה מתאחדת ומכבדת את אלו שאפשרו לנו את התקווה והזכות להיות עם חופשי בארצו. נרכין ראש ונתייחד עם הנופלים שמסרו נפשם למען חיינו כאן בארץ הזאת.
שנותיה של מדינת ישראל יצרו הוויה לאומית ייחודית, עתירת ניצחונות והישגים.
חרף כל הקשיים והסכנות המעיבים - מבית ומחוץ – על מציאות חיינו , התמודדה מדינת ישראל כל שנותיה מאז ועד היום עם איבה, חרם ואיומים לפגוע בביטחונה.
רק ההגנה שהקימו לה בניה בגבורתם העילאית, בדמם, בעוז רוחם ובמסירות נפשם – היא הסוככת עליה מכל אויב.
המחיר כבד מנשוא. אבדנם של חיים צעירים אין שיעור לכאבו. מועקה וכאב בלב המשפחות השכולות הם שבר שאין לו נחמה.
אסנת וישינסקי כתבה לבנה ליאור ז"ל שנפל במלחמת לבנון השנייה:
"הכל כל כך מלא ומלא משמעות ופתאום מלא באין. בני בכורי שילדתי לפני 20 שנה, שהנקתי, גידלתי וליוויתי בקומו ובשכבו, ששמחתי עם חיוכו הראשון, עם השן הראשונה אמרתי בליבי שעד שיגדל לא יהיו עוד מלחמות. מי חלם? מי חלם שככה יגמר?
עוד היו לי כל כך הרבה דברים שרציתי לתת לך, הרבה שיחות שעוד לא שוחחנו עוד כל כך הרבה חיוכים שלא אראה עוד לעולם.."
הנופלים לא ששו אלי קרב, לא שנאה הניעה אותם לחרף נפשם, אלא ההכרה הפנימית המוסרית והמצפונית בצדקת שליחותם להגן על נפשה של מדינת ישראל מתוך אחריות ורגש עמוק לפיסת האדמה הזאת הקרויה מדינת העם היהודי, לחברה בה הם חיים, לחבריהם, למשפחותיהם ולעמם.
הנופלים בדמם ציוו לנו חיים ואין אלה רק מילים...
"אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת". אנו כואבים את הפער בין מה שראוי שיהיה פה לבין המציאות.
אורחים נכבדים, תלמידים יקרים, צוות ביהס הנכבד, בימים טרופים של אלימות מחוץ אך גם מבית והתנהגות בוטה בתחומי חיים שונים,
נחזיר עטרה ליושנה נבין שזה אולי לא עכשווי להיות פטריוט וציוני, אבל זה כורח השעה.
נבטיח לשמר את זיכרון האבות וערכו של כבוד שורשינו כעם יהודי.
נבטיח לזכור כי חרפו נפשם אינם "סתם מילים" זו תפיסת חיים שאומרת שאם אין משמעות בחיים אז מה משמעות החיים דבריה של אם ששכלה את שני בניה וחינכה אותם לחרוף נפש.
נבטיח להביע מחויבות אישית ושהמחיר המשותף ששילמנו כעם לא יהיה לשווא ונשאף לשלום וכבוד מבית ומחוץ.
נדע ש"להיות עם חופשי בארצנו" אינן רק מילים בהמנון הלאומי, אלה המשמעות הכי בסיסית, הכי חזקה של כל אדם בעולם. וכי במותם ציוו לנו הנופלים את החיים החופשיים.
נתפלל יחד:
" אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרונָם וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרו חָלִילָה" (רבי אליעזר מליז'נסק)
ימים משמעותיים ברצף קיומם. ימים אשר כל אזרחי מדינת ישראל לא רק נזכרים בנספים אלא מציינים את המחיר האדיר לקיומנו כאומה, כמדינה, וכל אחד מאתנו באופן אישי לו, לילדיו ולדורות הבאים.
שנותיה של מדינת ישראל יצרו הוויה לאומית ייחודית, עתירת ניצחונות והישגים.
חרף כל הקשיים והסכנות המעיבים - מבית ומחוץ – על מציאות חיינו , התמודדה מדינת ישראל כל שנותיה מאז ועד היום עם איבה, חרם ואיומים לפגוע בביטחונה.
רק ההגנה שהקימו לה בניה בגבורתם העילאית, בדמם, בעוז רוחם ובמסירות נפשם – היא הסוככת עליה מכל אויב.
אסנת וישינסקי כתבה לבנה ליאור ז"ל שנפל במלחמת לבנון השנייה:
"הכל כל כך מלא ומלא משמעות ופתאום מלא באין. בני בכורי שילדתי לפני 20 שנה, שהנקתי, גידלתי וליוויתי בקומו ובשכבו, ששמחתי עם חיוכו הראשון, עם השן הראשונה אמרתי בליבי שעד שיגדל לא יהיו עוד מלחמות. מי חלם? מי חלם שככה יגמר?
עוד היו לי כל כך הרבה דברים שרציתי לתת לך, הרבה שיחות שעוד לא שוחחנו עוד כל כך הרבה חיוכים שלא אראה עוד לעולם.."
הנופלים בדמם ציוו לנו חיים ואין אלה רק מילים...
"אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת". אנו כואבים את הפער בין מה שראוי שיהיה פה לבין המציאות.
נחזיר עטרה ליושנה נבין שזה אולי לא עכשווי להיות פטריוט וציוני, אבל זה כורח השעה.
נבטיח לשמר את זיכרון האבות וערכו של כבוד שורשינו כעם יהודי.
נבטיח לזכור כי חרפו נפשם אינם "סתם מילים" זו תפיסת חיים שאומרת שאם אין משמעות בחיים אז מה משמעות החיים דבריה של אם ששכלה את שני בניה וחינכה אותם לחרוף נפש.
נבטיח להביע מחויבות אישית ושהמחיר המשותף ששילמנו כעם לא יהיה לשווא ונשאף לשלום וכבוד מבית ומחוץ.
נדע ש"להיות עם חופשי בארצנו" אינן רק מילים בהמנון הלאומי, אלה המשמעות הכי בסיסית, הכי חזקה של כל אדם בעולם. וכי במותם ציוו לנו הנופלים את החיים החופשיים.
נתפלל יחד:
" אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרונָם וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרו חָלִילָה" (רבי אליעזר מליז'נסק)
ומי ייתן והעושה שלום במרומינו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו "אמן".
תגובות
הוסף רשומת תגובה