טקס יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה תשס"ט
זה מכּבר ציינו את יציאת העם היהודי מעבדות לחרות, זה מכּבר הספדנו את ששת המיליונים שנספו בשואה האיומה של העם היהודי, והיום אנו מציינים את זכרם של חללי מערכות ישראל ונפְגְעי פעולות האיבה.
אותה מדינה שנוסדה כִּתְקומה מֵעבדות לחרות המבקשת להגן, המבקשת להעניק ביטחון. וּכאילו לא די וכאילו אין סוף...
צפירת הדומיה שנשמעה ברחבי הארץ מציינת רגע של התייחדות עם זכרם של חללי מערכות ישראל, רגע של הזדהות ואחווה עם משפחת השכול.
בִּרגעים אלה נאספות משְפְחות החללים למול קברי יַקיריהן וּמבכּות את אובדנן. עבורן זה יום קשה מנשוא, יום שכול ואבל יום השזור במניין ימיי האבל בשנה - עבורן כל יום הוא יום זיכרון.
לנגד עיניהן ניבטים דמותו, מראה פניו, חיוכו – רסיסי תמונות נעות מזמנים אחרים של תינוק שהיה לילד, לנער, לגבר, לחייל.
לא נוכל לנחם כי אין נחמה. הזמן רק מעצים את הגעגוע. רק נבטיח לזכור את עוז הרוח הנופלים אשר בעוז רוח, בִּדבקות במשימה, בחתירה מתמדת למטרה. נפלו גיבורים וְאמיצים המבקשים להעניק לנו צו-חיים.
"מגש הכסף" מאת נתן אלתרמן.
והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים,
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת
לקבל את הנס, האחד, אין שני...
היא לטקס תיכון, היא תקום למול הסהר
ועמדה טרם יום עוטה חג ואימה.
אז מנגד יצאו נערה וָנער
ואט אט יצעדו הם אל מול האומה.
לובשי חול וחגור וְכִבְדֵי נעליים
בַּנָתיב יעלו הם, הלוך והחרש
לא החליפו בִּגְדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום הפרך וליל קו האש.
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע
ונוטפים טללי נעורים עבריים...
דום השניים יגשו ועמדו עד בלי נוע
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.
אז תשאל האומה שטופת דמע וָקסם
ואמרה: "מי אתם?", והשניים שוקטים
יענו לה: "אנחנו מגש הכסף,
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים".
כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל
והשאר יסופר בתולדות ישראל.
הנופלים הם מגש הכסף, שעליו לנו ניתנה מדינת ישראל.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא יום עצוב, אך טהור מכל מחלוקת – וישראלי מאד. כל מי שמזהה עצמו עם המדינה ועם דגלה וַעֲרָכיה, כל מי שביתו הוא ישראל, כל מי ששותף להוויית החיים בארץ – גם אם יימצא ברגע זה בקִצְווי תבל – יחוש בעומק נפשו את רוח-היום וידאב.
מפקחת ביה"ס הגב' חנה חרוסט, חברי משלחת הקהילות היהודיות: טקסס, פלורידה וניו-גרזי - משתתפי פרויקט "שותפות 2000" פרוייקט המבקש לקרב בין נוער ישראלי ונוער יהודי מהתפוצות – לכבוד הוא לנו השתתפותכם , הורים , צוות גוונים, תלמידים יקרים.
היום בערב, בערב העצמאות ה-61 למדינת ישראל,
נייחל שתהיה זו המלחמה האחרונה, שיהיה זה החלל האחרון.
נבטיח כי נדע להוקיר נכונה את המדינה שלנו, כגודל המחיר - מחיר שאין ערוך לו.
נייחל לחזרתם של הבנים השבויים לחיק אימם
ונתפלל:
שהעושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו יחד איתי אמן.
אותה מדינה שנוסדה כִּתְקומה מֵעבדות לחרות המבקשת להגן, המבקשת להעניק ביטחון. וּכאילו לא די וכאילו אין סוף...
צפירת הדומיה שנשמעה ברחבי הארץ מציינת רגע של התייחדות עם זכרם של חללי מערכות ישראל, רגע של הזדהות ואחווה עם משפחת השכול.
בִּרגעים אלה נאספות משְפְחות החללים למול קברי יַקיריהן וּמבכּות את אובדנן. עבורן זה יום קשה מנשוא, יום שכול ואבל יום השזור במניין ימיי האבל בשנה - עבורן כל יום הוא יום זיכרון.
לנגד עיניהן ניבטים דמותו, מראה פניו, חיוכו – רסיסי תמונות נעות מזמנים אחרים של תינוק שהיה לילד, לנער, לגבר, לחייל.
לא נוכל לנחם כי אין נחמה. הזמן רק מעצים את הגעגוע. רק נבטיח לזכור את עוז הרוח הנופלים אשר בעוז רוח, בִּדבקות במשימה, בחתירה מתמדת למטרה. נפלו גיבורים וְאמיצים המבקשים להעניק לנו צו-חיים.
"מגש הכסף" מאת נתן אלתרמן.
והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים,
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת
לקבל את הנס, האחד, אין שני...
היא לטקס תיכון, היא תקום למול הסהר
ועמדה טרם יום עוטה חג ואימה.
אז מנגד יצאו נערה וָנער
ואט אט יצעדו הם אל מול האומה.
לובשי חול וחגור וְכִבְדֵי נעליים
בַּנָתיב יעלו הם, הלוך והחרש
לא החליפו בִּגְדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום הפרך וליל קו האש.
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע
ונוטפים טללי נעורים עבריים...
דום השניים יגשו ועמדו עד בלי נוע
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.
אז תשאל האומה שטופת דמע וָקסם
ואמרה: "מי אתם?", והשניים שוקטים
יענו לה: "אנחנו מגש הכסף,
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים".
כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל
והשאר יסופר בתולדות ישראל.
הנופלים הם מגש הכסף, שעליו לנו ניתנה מדינת ישראל.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא יום עצוב, אך טהור מכל מחלוקת – וישראלי מאד. כל מי שמזהה עצמו עם המדינה ועם דגלה וַעֲרָכיה, כל מי שביתו הוא ישראל, כל מי ששותף להוויית החיים בארץ – גם אם יימצא ברגע זה בקִצְווי תבל – יחוש בעומק נפשו את רוח-היום וידאב.
מפקחת ביה"ס הגב' חנה חרוסט, חברי משלחת הקהילות היהודיות: טקסס, פלורידה וניו-גרזי - משתתפי פרויקט "שותפות 2000" פרוייקט המבקש לקרב בין נוער ישראלי ונוער יהודי מהתפוצות – לכבוד הוא לנו השתתפותכם , הורים , צוות גוונים, תלמידים יקרים.
היום בערב, בערב העצמאות ה-61 למדינת ישראל,
נייחל שתהיה זו המלחמה האחרונה, שיהיה זה החלל האחרון.
נבטיח כי נדע להוקיר נכונה את המדינה שלנו, כגודל המחיר - מחיר שאין ערוך לו.
נייחל לחזרתם של הבנים השבויים לחיק אימם
ונתפלל:
שהעושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו יחד איתי אמן.
תגובות
הוסף רשומת תגובה